וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

רבינו האור החיים הקדוש מבאר, שמשה רבינו היה אמור להיות כהן גדול, אך מכיוון שלא רצה ללכת לפרעה, ונשא ונתן עם ה' יתברך, הפסיד את הכהונה. ועל ידי שהקריב את אהרן לכהונה, ועשה זאת בשמחה, היה לו תיקון וכפרה על מיאונו ללכת.

וזה מה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה רבינו, 'ואתה הקרב אליך' על ידי החטא, האדם מתרחק משורש נשמתו, והייסורים מקרבים אותו מריחוקו. ולכך אמר הקדוש ברוך הוא 'ואתה הקרב אליך' שעל ידי ייסוריו שצריך לקרב את אהרן במקומו, יתקרב לה' יתברך.

ומוסיף רבינו הקדוש, שלכך אמרו חכמים 'חייב האדם לקבל הרעה בשמחה'. ולכאורה איך אדם יכול לשמוח ולברך על הייסורים???

אלא אם ידע האדם, שהייסורים הם טובה גדולה, שהנשמה שהייתה רחוקה מתקרבת להשם יתברך, וייסורי הנשמה כשהיא רחוקה מה' יתברך, רעים ומרים יותר מיסורי הגוף.

ובלשון קודשו של רבינו הקדוש: אני משכיל על דבר שאמרו 'חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה', ומפרש בגמרא שצריך לקבל הרעה בשמחה כשם ששמח בטובה, והיה הדבר קצת בעיני רחוק. ועל פי הדברים האמורים בעניין, הנה הייסורין הם מקריבין ענפי הנשמה שהיו רחוקים משורשם, ש'אין לך רע ומר כעוזבו את ה' אלקיו', ובאמצעות היסורין יתקרב הרחוק, ועל זה ישמח לב המשכיל.

[אור החיים תצווה פרק כח פסוק א]